האם התמונה הזו טובה בכלל?
האם זה טוב בכלל?
לא פעם אנחנו שואלים את עצמנו, לאחר שצילמנו כמה וורסיות של הסיטואציה שנראתה לפנינו, האם זה טוב?
האם התמונה הזו טובה בכלל?
נראה לי שבמקום לשאול את עצמנו את השאלה הזאת, עלינו לשאול "האם הצלחתי"?
מה רציתי להגיד בצילום הזה? האם הצלחתי?
האם הצלחתי להעביר רגש בתמונה?
האם העברתי מסר או דעה כלשהי?
לשאול אם זה טוב בכלל, זה כמו לזרוק מיליון שאלות באוויר.
למה הכוונה בשאלה כזאת? האם התמונה חדה ובפוקוס? האם היא טובה מבחינה טכנית?
האם היא טובה ביחס לתמונות אחרות שצילמתי או האם היא טובה כמו תמונה של צלם מפורסם וידוע?
לשאול אם הצילום טוב או לא, מוביל לעוד המון שאלות, אבל אם נתמקד בשאלות האחרות, נוכל לפחות לענות עליהן ולהבין מה יש או אין בצילום שלנו.
שאלות כאלה מובילות אותנו לגלות ולזקק את החזון או הכוונה האמיתית שלנו.
אני חושבת ש"חזון" הוא דבר מורכב ובמילה האחת הזאת אנו מתכוונים להרבה דברים.
אבל, בואו נעזוב את זה לרגע. מה אנחנו רוצים להשיג באמצעות הצילום הזה?
יכול להיות שאין לכם מושג, להרבה מאיתנו הרמת המצלמה והצילום, הם רק החדווה שבלראות את העולם דרך העדשה ועם מסגרת.
אם אין לכם מושג מה אתם רוצים להשיג, אז אתם לא בנקודה שבה אתם צריכים לשאול את עצמכם אם עשיתם את זה. אתם עדיין צריכים לחקור ולמצוא לפחות דבר אחד על התמונה שלכם.
מה אתם מנסים לומר, להצביע עליו, להביע? מנסים היא מילת המפתח, שהרי אנחנו צריכים לקחת בחשבון שמה שעובד בשבילי לא יעבוד עבור כולם. האם המאמץ שלי ללכוד את הדבר האחד, מצליח להזיז אצלי בבטן משהו?
הרי אנחנו מקווים ורוצים שזה יעשה משהו עבור אנשים אחרים: יגרום להם להרגיש משהו, לזכור משהו, לשאול משהו. אבל תחילה הצילום חייב לעבוד בשבילנו. זה חייב להיות הקול שלנו שאומר שמשהו חשוב לנו בתצלום הזה.
רק אז אנחנו יכולים לקבל מושג אם הצילום עובד, או מצליח. או לפחות תהיה לנו תחושה של מה שאנחנו מתכוונים כשאנחנו שואלים את השאלה- האם זה טוב.
אם התשובה היא לא, זה נותן לנו כנקודת התחלה עוד שאלות. אילו שינויים עלינו לעשות כדי לדייק את מה שאנחנו רוצים להגיד בתמונה?
מהו הלב של הצילום? האם יש יותר מידי בתמונה? (זאת לעתים קרובות התשובה).
האם עלינו לשנות את נקודת המבט שלנו או העדשה? האם עלינו לחכות לרגע חזק יותר?
לחכות שהאור יהיה מתאים יותר? להיות פחות מילוליים או להשתמש במהירות תריס איטית יותר?
אני הולכת לשים את הקלפים שלי על השולחן כאן ולתת לכם את דעתי הכנה, מפה והלאה,
It's A Free World...
אני לא חושבת שרוב הצלמים נכשלים מסיבה של חוסר מקצועיות טכנית (למרות שגם כאלה אני רואה והרבה), אני חושבת שהם לא מצליחים, כי אין להם מה להגיד וזו לא אשמת הצילום או המצלמה.
אם תמונה שלנו לא עובדת ולא טובה מספיק
זה בגלל שלא עצרנו לשאול מה רצינו.
לא סתם תצלום של ילד בכפר בטיבט, אלא מה אנחנו רוצים להגיד על הילד הזה?
לא רק נוף יפה, אלא מה במיוחד אנחנו רוצים להראות לצופים?
מה אנחנו רוצים שירגישו מול התמונה?
אי אפשר להראות את הכל, או להגיד את הכל. המדיום שלנו מוגבל, לכן אנחנו צריכים להיות בררנים ומדוייקים במסר ובכוונות שלנו.
כאשר התמונות שלי לא עובדות בשבילי, זה כמעט תמיד קודם כל, כי לא הייתי ספציפית מספיק לגבי מה שרציתי להראות. הן חדות, אבל לא אומרות שום דבר. וזה עושה את זה באמת קשה להעריך אם הצלחתי או לא. ואז אני מוצאת את עצמי נזרקת לשאלה מועילה פחות, האם זה טוב? כי השאלה האחרונה היא כל כך מעורפלת, כמה זה פשוט יותר ליפול בחזרה אל היתרונות הטכניים ולהבטיח את האגו השברירי שלי, כי, כן, זה טוב. זה צילום ממש חד, ממש גדול, בעל מבנה מושלם, על שום דבר מיוחד. פיהוק...
